פסק-דין בתיק ת"א 17348-07-09

רקע

התובעת ביקשה לשפץ ולבנות בנכס בו התגוררה אימה, לצורך מעברה להתגורר ביחידת מגורים בבית האם.

הנתבע עוסק בשיפוצים.

הצדדים נפגשו לראשונה בחודש פברואר 2008, באמצעות מכרה משותפת, ובסמוך לכך מסר הנתבע לתובעת הצעת מחיר לביצוע עבודות השיפוץ והבניה.

טענות הצדדים

טענות  התובעת

התובעת טוענת כי הציגה הנכס והשינויים שברצונה לבצע בפני הנתבע ולאחר מספר ביקורים שהנתבע ערך בנכס, הוא העביר לידיה הצעת מחיר.

התובעת מוסיפה כי בהמשך נפגשו הצדדים בנוכחות אחיה של התובעת, דנו בהצעת המחיר וסיכמו על תוספת של קיר תמיכה מבטון בעלות 14,400 ש"ח.

בסופו של יום סוכם בין הצדדים כי התמורה בעד השיפוץ תעמוד על סך 140,000 ש"ח, כך התובעת.

ביום 18.3.2008, ימים ספורים  לאחר אותו סיכום, נערך ונחתם הסכם בין הצדדים על בסיס הצעת המחיר (להלן: " ההסכם").

מההסכם עולה כי הנתבע היה צריך להתחיל בעבודות השיפוץ ביום 19.3.2008 ולסיימן ביום 30.6.2008.

במסגרת ההסכם הצדדים גמרו אומר בדעתם כי בדבר כל שינוי או תוספת, על הנתבע ליידע התובעת מראש, כך התובעת.

בהסכם נקבעו תנאי תשלום בחלוקה של אחוזים מתוך התמורה הכוללת, בהתאם לביצוע שלבים שהוגדרו במפורש בהסכם.

התובעת שבה ומדגישה כי לוח הזמנים הקצר היה ידוע לנתבע ואף היה תנאי יסודי בהסכם ביניהם.

התובעת טוענת כי שילמה לנתבע את התשלום הראשון והשני עבור עבודות השיפוץ אולם, החל משלב זה, הנתבע שינה אופי עבודתו וכן סטה מלוח הזמנים אשר נקבע בהסכם.

הנתבע דרש תשלומים באופן לא מסודר על מנת להתקדם בעבודה ובכך מנע מהתובעת לפקח אחר לוח הזמנים והתקדמות העבודה כנדרש על פי ההסכם, כך התובעת.

התובעת טוענת כי הסכום אשר שילמה לנתבע עומד על סך 119,200 ש"ח.

התובעת טענה בכתב התביעה כי לאחר שהבינה כי מועד סיום השיפוץ הולך ומתרחק וכי הבית לא יהיה מוכן במועד שנקבע בהסכם, היא יצרה קשר עם הנתבע וביקשה מזה האחרון להפסיק עבודתו.

התובעת טוענת כי הנתבע סירב להפסיק העבודה וטען באוזניה כי הוא יסיים את שהתחיל ובזמן קצר.